אמא בלי אמא

הכי יפה בעולם



כשהייתי בת 21, אמא שלי
הודיעה לנו שיש לה סרטן
השחלות. לא ממש ידעתי
מה זה אומר...שומעים את
המילה "סרטן" וישר נבהלים,
אבל תמיד יש תקווה שהפעם 
המחלה לא תנצח.
אני זוכרת שכשסיפרנו לבן דודי,
אשר איבד את שני הוריו לסרטן,
התגובה שלו לא הייתה אופטימית
ומלאת תקווה כמו שלי. הוא אמר
לי "אני מכיר את המחלה הזאת. 
לא יוצאים ממנה".
כעסתי עליו.







במשך שלוש שנים חיינו עם המחלה הזאת, אמא שלי ואני. היא מנסה לשרוד את הטיפולים ואני מנסה לשרוד את הטיפולים בה. אני לא אכנס ליותר מידי פרטים, אבל זו בהחלט הייתה אחת התקופות היותר קשות בחיי. חברים בקושי ראיתי. ללימודים בקושי הלכתי. בלילות בקושי ישנתי. החיים שלי סבבו סביב כימוטרפיה, הקאות, בחילות וחדרי מיון, בעיקר בשנה האחרונה לחייה.

כשהייתי בת 24, אמא שלי נפטרה מסרטן השחלות. זה קרה בשלוש אחר הצהריים של ערב יום כיפור. עוד הספקנו לנסוע להוספיס לפני שנכנס הכיפור. 
זו הייתה הפעם הראשונה שצמתי בכיפור, ומאז כל שנה אני צמה.
באותו זמן לא הבנתי עד כמה אני עוד צריכה אותה. עד כמה יש דברים שהיא עוד לא הספיקה ללמד אותי ולהראות לי. כמו למשל, איך להיות אמא.

אני בעצם אמא לשלושה

זה לא קל לאבד הורה, ועוד בגיל צעיר. אתה נשאר עם הרגשה נוראית כזאת שאתה לעולם לא באמת תדע שום דבר עלייהם ועל עצמך. בכל פעם שמשהו חשוב קורה בחיי, אני תוהה איך אמא הייתה מגיבה, מה היא הייתה אומרת, ומה היא הייתה מציעה. ומאז שפוצקי נולד, זה בערך כל יום ככה. 
אני חייה עם מליוני שאלות כמו "איך זה היה להיות בהריון איתי?" "איך הייתה הלידה שלי?" "כמה סבל גרמתי וכמה אושר?" . 
לעולם לא אדע.
אומנם התמזל מזלי עם אחות נפלאה, חמה שתמיד דואגת, וגיסות שתמיד עוזרות בהכל, אבל לא יעזור כלום - אמא זו אמא, ואני אמא בלי אמא.


עם אמא שלי

בינינו....כמה פעמים אמרתן לעצמכן "כשאני אגדל, אני לא אהיה אמא שלי!", נשמע מוכר? גם אני אמרתי את זה. היום אני יודעת שאמא שלי הייתה אצילית, קלאסית, יפה, חכמה, חברותית לכולם, עם טעם מוצלח באופנה, מצחיקה ואמא שנותנת הכל לילדים שלה. מישהי שאני בהחלט הייתי רוצה להיות כמוהה היום. היא לימדה אותי הרבה, וישנם שלושה דברים שהיא לימדה אותי שאני לעולם לא אשכח:

1) "תשימי פס!". 

2) "למה להתעצבן על משהו שאין לנו שליטה עליו?"

3) "תעשי מה שטוב לך. גם אם זה אומר להפסיק ללמוד. תחיי את החיים ותיהיה מאושרת"

אין יום שאני לא חושבת על הרגעים האלה איתה ועל איך יום יבוא ואני אגיד לפוצקי שלי את הדברים האלה גם. שידע לשים פס, להקשיב ללב שלו, ולחיות את חייו ברוגע ובלי כעס מיותר. 



לימדה אותי לעשות מה שבא לי

אבל אני לא משלה את עצמי...כמו לכל בן אדם, גם לה היו את החסרונות שלה וגם היא עשתה את הטעויות שלה, ומהם אני לומדת. החיסרון הכי גדול שלה היה הפחד, והטעות הכי גדולה שלה הייתה שהיא נתנה לפחד למנוע ממנה ללכת לרופא כשהרגישה שמשהו לא בסדר. אם רק הייתה ישר הולכת להבדק...אולי עוד הייתה לי אמא היום. 



עכשיו אני יודעת מה זה להיות אמא

עכשיו שאני אמא, אני מבינה את הקושי, את האהבה, את מה
שזה בעצם אומר, ולמה היא
אמרה לי פעם אחת, אחרי
שפיטרו אותי "יהיה בסדר כי אני תמיד איתך, גם אם זה אומר שנצטרך לגור בקופסאת נעליים, את לא לבד" (ואני כמובן הוספתי "אבל קופסא של נעלי פראדה,
אני מבקשת!"). 
ורק עכשיו אני מבינה, שיומולדת
זה לא שלנו, זה של האמהות
שלנו כי זה היום שהן סבלו וצעקו וכאבו כדי להביא אותנו לעולם, 
וכל שנה צריך להגיד להן על זה תודה.


כמה ימים לפני הסוף, היא אמרה לי שקשה לה. אמרתי לה שגם לי קשה שאני לא יכולה פשוט להתקשר אלייה מתי שאני רוצה ולדבר איתה.
ומה היא ענתה לי? 
"תתרגלי!"
זה לעולם לא יקרה.



אצילית וקלאסית



נתנה הכל לילדים שלה



תמיד חברותית לכולם


חוש אופנה מצוין


איך זה היה להיות בהריון איתי?


יש דמיון?




*למי שיש כוח וסבלנות לקרוא קצת באנגלית, זה אתר מצוין על סרטן השחלות, מה הסימנים ומה אפשר לעשות בכדי להוריד סיכון.




22 תגובות:

  1. הגעתי לפה מהמלצה לפוסט מהפייסבוק, מוזר לי "להכיר" בן אדם בשיא הכאב והפתיחות. כאילו אני נדחפת לשיחה של מישהו אחר.
    אבל השיחה שלך היתה פתוחה, ומרגשת, ואני כל כך מצטערת בשבילך. וגם קצת שמחה; המשקעים שאמא שלך השאירה בך כל כך חיוביים וישארו איתך לתמיד.

    השבמחק
    תשובות
    1. מיכל את אמרת את זה בצורה שלא חשבתי עלייה אף פעם - כאילו שיחה של מישהו אחר. וכן, איפשהו אני גם שמחה שלפחות יצא לי ללמוד ממנה כמה דברים חשובים שבהחלט בנו את מי שאני היום.
      תודה על התגובה!

      מחק
  2. פשוט נכנס לתאים הכי אפורים בגוף. שאפו!

    השבמחק
  3. אפילו מבט חטוף בשרית ובך מספיק להחיות את רוחה של בטי.
    -baby gold

    השבמחק
  4. Ricki levi

    מיכל יקרה,
    ריגשת אותי עד כדי דמעות...מכירה את כאבך ממקום כל כך קרוב

    הכל כתוב בצורה כל כך רגישה ואינטימית...מרגישה כאילו הכרתי אותה בעצמי
    אגב, לשאלתך- אתן ממש אבל ממש דומות...וגם את ויהלי דומים...מדהים!

    נשיקות אהובה, חתימה טובה
    ריקי

    השבמחק
    תשובות
    1. וואוו ריקי, השארת אותי ללא מילים! תודה רבה על התגובה ועל הכנות.
      וכמובן תודה על התשובה...זו מחמאה אדירה כשאומרים לי שאני דומה לה, כי אני חושבת שהיא הייתה מהממת (טוב אני לא אוביקטיבית, כמובן :)

      נשיקות בחזרה וגמר חתימה טובה!

      מחק
    2. היא באמת היתה מהממת!!!

      מחק
  5. תשובות
    1. תודה לכוכב הראשי (חוץ מאמא כמובן) בתמונות :)

      מחק
  6. עכשיו קראתי!
    הרגת אותי!
    אני גאה בך ומעריצה אותך!!!

    השבמחק
  7. כמה דמעות גרמת לי להזיל על הבוקר... ריגשת אותי מאד
    מיכל, אמא שלך יפיפיה אמיתית ומצחיק כמה שאת דומה לה וכמה שיהל דומה לך. גם אם היא לא באזור, אי אפשר לפספס כמה אתם שייכים אחד לשני

    השבמחק
    תשובות
    1. איזה כיף לקום בבוקר לתגובה כזאת :)
      המון תודה על כל המחמאות ושיהיה חג שמח!

      מחק
  8. what a powerful post, wish you all the best, it is not easy to go through this.

    השבמחק
  9. תשמעי, הצלחתי להתאפק עד שתי הפסקאות האחרונות :)
    מזדהה עמוקות וחווה דברים דומים לקראת יום הולדתה הראשון של ביתי.
    ריגשת אותי וגם הצפת אותי בהרבה זכרונות טובים. תמשיכי לכתוב ולעשות מה שבא לך!

    השבמחק
    תשובות
    1. אז קודם כל - מזל טוב לכבוד יום ההולדת הראשון שקרב ובא!
      שמחה לשמוע שהחוויה שלי הצליחה להציף אותך בזכרונות טובים.
      חשוב תמיד להשאר חיוביים ותמיד לחייך על מה שהיה ולא לבכות על מה שכבר אין...
      תודה על המחמאות והתגובה!

      מחק
  10. ריגשת אותי עד דמעות לא הכרתי את החלק הזה בחייך ,וכן אמא בלי אמא אבל אמא שלמדה להיות אמא מאמא נהדרת מלא באהבה ,לייש אמא אבל גם איבדתי מישהי כמו אמא ,כי אמא היא מי שמלמדת נותנת מחבקת ,ואני רואה ובטוחה שאת אמא נהדרת.

    השבמחק
  11. מרגש.. גם התמונות מרגשות וכל כך יפות

    השבמחק