חגים חגים ועוד קצת חגים

אחחחח תקופת החגים...אז למרות שאני בטח לא היחידה שמרגישה ככה, אני אהיה היחידה שיודה בזה - אני שונאת את התקופה הזאת.

כן, אחרי כמה פוסטים אישיים וכבדים, קבלו פוסט מתלונן - קצר ולעניין.

תקופת החגים אף פעם לא הייתה חביבה עלי במיוחד, והשנה על אחת כמה וכמה, ואני אסביר למה.

נתחיל בזה שאצלנו במשפחה, תמיד היו רק שני חגים שחגגנו - ערב ראש השנה וסדר פסח. זהו. מי שמע על חג שני, שלישי, רביעי...מי בכלל ידע שיש אנשים שבאמת צמים (זה לא רק בתנ"ך??), וממתי יושבים בסוכה לארוחת ערב, וצהריים, ושוב ערב, ושוב צהריים? לא אני, זה בטוח! לכן כשהתחילו לצוץ להם כל החגים וכל הארוחות האלה כשחזרתי לארץ לפני ארבע וחצי שנים, הבטן שלי לא ידעה איך לעכל את זה, שלא לדבר על זה שאף פעם לא ממש חיבבתי יותר מידי זמן איכות עם משפחה. אל תבינו אותי לא נכון, אני מאוד אוהבת את המשפחה שלי, אבל במינונים. קטנים. מאוד. בתור ילדה, בכל הארוחות והאירועים, תמיד הייתי בורחת לחדרי להסתתר מהאנשים, ועכשיו כשאין לי את האופציה הזאת יותר, אני מוצאת את עצמי במצב שאני קוראת לו "קלסטרופוביה משפחתית". 

נמשיך הלאה עם העובדה שלפני שבע שנים, את ערב ראש השנה "ביליתי" עם אחותי בהוספיס. ארוחת החג שלנו כללה שקית במבה אחת גדולה לשתינו. את כיפור העברתי באבל, ובסוכות קמתי מהשבעה (שבעצם הייתה רק יום אחד בגלל החגים....). זכרונות מלבבים מתקופה "נפלאה".

נקפוץ קדימה לתקופתינו ותוסיפו לכל אלה תינוק הפוך כי כל יומיים מוציאים אותו משגרת השינה שאמא שלו טרחה כל כך קשה לסדר לו.

וכמובן הקצפת שבהכל - אני כבר ארבעה וחצי חודשים לא ישנה בלילות.

נו מה קיבלתם? אמא אחת מאוד עצבנית ומאוד עייפה!

אז אני אנצל הזדמנות זאת ויקח שתי שורות מהפוסט בכדי להתנצל בפני כולם אם נעלמתי, לא תמיד באתי, לא תמיד הייתי, ואם כן אז לא תמיד חייכתי ויש מצב שאולי אפילו קצת התפוצצתי...אל תקחו את זה אישית, אני לא טיפוס של חגים. תנסו אותי שוב חודש הבא!

ועדיין, בכל הבלאגן הזה, ניסיתי בכל זאת למצוא קצת שקט ולא להתעצבן יותר מידי. אחרי הכל, למה להתעצבן על משהו שאין לנו שליטה עליו???

אז בין ארוחה לאירוע, בין משפחה למשפחה, מצאנו גם זמן לעשות דברים כייפים:

שיחקנו בשמש

ודפקנו פוזות של דוגמן

שיחקנו עם בעל הבית

ועם חברים שבאו לבקר

למדנו לשתות מבקבוק

ולמדנו להחזיק אותו לבד

הלכנו לים עם צ'ופצ'יק

ועם פרי  

וקיקה 

הלכנו לבקר את סבתא בטי

וסיפרנו לה מה חדש

ואיך פוצקי ילד טוב

וכמה שאנחנו מתגעגעים

את כיפור העברנו עם החבר הכי טוב שלנו

ובין לבין ישנו שנ"צים

וצברנו אנרגיות להמשך הדרך

 אז מה עוד נותר? לחכות שהכל יעבור ושנוכל לחזור קצת לשיגרה!

*תודה רבה ללובה על התמונות הנפלאות שלנו בים!