בכל שנה זה מכה בי מחדש - עוד יומולדת בלי אמא.
כבר 12 שנה שאני חוגגת את היום הזה בלי האישה שהביאה אותי לעולם. וזה לא הולך ונהיה יותר קל.
העברתי את יום ההולדת שלי במחשבות כמו: איפה היא היום? מה היא הייתה אומרת על המשפחה שלי? איך היא הייתה נראית עכשיו שהיא כבר בת 69? ומה הייתה חושבת עלי ועל מי שאני היום?
 |
| גאה להיות אמא לבנים |
אלה מחשבות שיש לי כמעט בכל יום, אבל ביום ההולדת, כשאני מבינה שהופ הופ וטרללה - גדלתי בשנה - זה מהדהד בי יותר.
וככה, כל שנה, היום הכי שמח הופך להיות גם היום הכי עצוב, עם תחושת מועקה בלב.
 |
| שולחים לאמא בלונים ומכתבים |
נשאר רק לקוות שאם היא הייתה פה היום אז היא הייתה גאה בי, במי שאני ובבנים שלי.
 |
| מייל מפוצקי מהיום בבוקר שעשה לי טוב בלב |
ואין ספק שעדיין הייתה נראית כמו מליון דולר ❤️
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה