כבר עשר שנים שאני לא נושמת. באמת.
לא מבינה איך אני עדיין ממשיכה הלאה...
זה נראה כל כך רחוק, את מרגישה כל כך רחוק. מצד שני, אני מרגישה כאילו פעם אחרונה שראיתי אותך היה לפני שבוע.
תגידי, את עדיין עושה פן בשיער כל שבוע? מתאפרת שעה וחצי כל בוקר? לובשת חצאיות מיני ונעלי עקב? את עדיין הליידי הכי קלאסית שהכרתי אי פעם עם הציפורניים המטופחות, משקפי השמש הגדולות והחיוך של המליון דולר?
אם היית איתנו כאן עכשיו...אם מחר הייתי לוקחת את פוצקי לבקר אותך בביתך ולא בבית קברות, איך זה היה?
 |
| כל שנה הולכים לבקר את סבתא בטי |
עשר שנים זה המון זמן, גם בשבילי. איפה הייתי אז ואיפה אני היום!
אני כבר לא ילדה בת 24 שמחפשת את עצמה ולא יודעת איפה היא תהיה בעוד שבוע.
אני כבר אישה, אני כבר אמא ואני כבר יודעת מי אני ומה אני.
ואם להודות באמת, אני גם קצת את. אני רואה את זה כל יום וכל היום, בדברים הקטנים ובדברים היותר גדולים. באופי, בגוף, בדברים שאת אהבת והיום אני מוצאת שגם אני אוהבת. גם אני בוכה מכל שטות, מכל רגש, כל אושר ובכל אירוע.
אני פשוט את.
יש לי המון מחשבות ושאלות, ולפעמים זה מאוד קשה להכיל את הכל כי את לא כאן לענות ולהסביר לי. ככל שהזמן עובר, אני מרגישה שאני מבינה אותך יותר ויותר. אולי כי גדלתי, אולי כי יש לי ילד, אולי כי אני רואה דברים אחרת. אבל פתאום, מבלי לשים לב, אני מבינה אותך. ואת לא כאן כדי שאני אגיד לך את זה, וזה חונק. כל כך הרבה דברים שלא הספקתי לספר לך, להראות לך.
אז מה עושים? ממשיכים הלאה, יש ברירה אחרת? איכשהו, ממשיכים לחיות, וממשיכים לנשום.
ואפילו מתחתנים, מביאים ילדים ומלמדים אותם מי זאת סבתא בטי ואיפה היא היום.
התמונות שלך בכל הבית, אפילו בחדר של פוצקי, והוא מספר בגאווה לכולם שזו סבתא בטי, אמא של אמא, ואז מוסיף ״נכון היא יפה?״
הכי יפה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה