Parenting Disco : I *HEART* NY

כבר הרבה זמן שלא כתבתי, ואני מתנצלת על כך.

היום, פתאום כך משום מקום, הגיעה השראה.

נסעתי לכיוון מודיעין, והכל היה סוער ואפור, אבל האוטו היה מוקף עצים ירוקים. זה החזיר אותי אחורה, לתקופה שגרתי בניו יורק, והקור החזיר אותי לתקופה נשכחת....כריסמס.

הקור החזיר אותי לניו יורק

כריסמס תמיד הייתה תקופה של קנאה בשבילי. כל שנה הייתי רואה את החברים שלי עם עצי האשוח בבתים שלהם, מקבלים מתנות עד אין סוף, אוכלים הרבה וטוב, בזמן שאני ישבתי בבית. בתיכון זה היה קצת יותר קל, כי היינו מתכנסים (כל היהודים, כמובן) בבית של חבר, אוכלים אוכל סיני ומשחקים משחקי וידאו. אבל עם השנים, התחלנו להתפזר ולגור במקומות שונים ורחוקים. אבל עדיין, בחודש דצמבר, תמיד הייתה הרגשה אחרת באויר. משהו שאי אפשר לתאר אותו. הריצות של לפני החג, בתים מקושטים בצורה מוגזמת, מנגינות חג המולד בכל חור, מתנות מחברים, סטארבאקס שיוצא תמיד עם סוגים שונים של קפה בטעמים של דלעת, אבל הכי כיף תמיד היה לראות את כל האורות ברחובות.

נותן הרגשה חמימה בבית

בדצמבר האחרון שלי בניו יורק, ממש כמה שבועות לפני שחזרתי לארץ, היה לי אפילו העונג לחגוג את

חג המולד עם משפחה של חברה, מורנה, שאירחו

אותי בביתם מחודשי הקיץ ועד לעזיבתי בינואר. החלטתי שבכדי להודות להם על שלקחו אותי לביתם ונתנו לי חדר

לישון בו לתקופה כה ארוכה, אקנה להם עץ אשוח במתנה לחג. בוקר אחד, כשכולם עדיין ישנו, מורנה ואני התגנבנו לנו החוצה בקור של הבוקר. זו הייתה הפעם הראשונה שהלכתי לקנות עץ, וזו הייתה חוויה! מורנה לימדה אותי הרבה באותו יום. אני לא ידעתי, אבל מסתבר שיש המון דברים שצריכים לקחת בחשבון כשבוחרים עץ - גודל, איכות, ריח. אחרי הסברים ארוכים וחיפושים ממושכים, מצאנו את האחד המושלם, חזרנו הבייתה והפתענו את כולם. באותו יום, גם עזרתי להם לקשט אותו, וזה כבר היה עונג לא נורמלי. כמו חלום שמתגשם...היהודיה שתמיד הסתכלה מבחוץ בקנאה, עכשיו יושבת בבית החם ומקשטת עץ אשוח. אני מודה, שאם היו נותנים לי, כל דצמבר הייתי מביאה עץ אשוח לבית. הריח שהוא משחרר ביחד עם הקישוטים (מהכי קיטצ'ים להכי מגניבים), האורות וכמובן הכוכב שתלוי לו גבוה גבוה, נותנים הרגשה מאוד חמימה ונעימה לבית.

אבל זה היה אז.

כבר שנים שלא הייתי בניו יורק בתקופה הזאת, עד לפני שנה. כשנסעתי לבקר את אחותי, יצא שנסעתי בדיוק בתקופת הכריסמס. ספונטנית שאני, זה לא היה מתוכנן, ויצא לי ממש בול. כמו ילדה קטנה שמעולם לא ראתה אורות, חזרתי והתלהבתי מהדבר הכי קטן, לעצים הענקים שמקושטים באורות באמצע רחובות הערים. חזרתי לעבר במהרה, וכמו כל שנה כשגרתי שם, גם הפעם נסעתי לרחוב אחד קסום, שבתקופת החגים כל הבתים בו מקשטים את החצרות שלהם באורות ובובות. הפעם לקחתי איתי את האחיינית שלי לראות, שכמובן התלהבה ("תראי, סנטה ג-דול!"), ואני, בתוך תוכי, התלהבתי יותר.