הנקה

אחרי שזללנו בארוחות, רבנו עם המשפחות והתלוננו על החגים, נחזור לשגרה ולפוסט קצת יותר קליל.
הנקה.
אז מה יכול לא להיות קליל וכייפי בפוסט על הנקה? אז מסתבר שהכל טוב, יפה וקליל, עד אשר את יושבת לך בסבבה על ספסל בשדרות רוטשילד או בבית קפה (כמו למשל...קפה גרג) ומניקה, ואיזה אידיוט אחד בא ואומר לך שזה גועל נפש מה שאת עושה.

הא???

מניקה בבית קפה

אוקיי, בואו ניקח צעד אחד אחורה.

קיימים מספר דברים בחיים שאת יודעת שיום אחד את הולכת לעשות, לא משנה מה. ככה זה היה אצלי עם ההנקה. פשוט ידעתי שזה הולך לקרות ואני לא הולכת לוותר. גם אם לא אצליח בהתחלה, אני לא אוותר. 

יש משהו שתמיד הקסים אותי בהנקה, ומאוד התמכרתי ברגע שהתחלתי. כן, זה קשה, זה מעייף, כואב, מתיש ולפעמים מתסכל, אבל ברגע שאת ותינוקך מתחילים להיכנס לשגרת הנקה - זה פשוט כיף, ממכר, ולא כמו שום דבר אחר בעולם!

אז איך הכל התחיל? זה התחיל כשגיליתי 2 דברים:

1) שאמא שלי מעולם לא הניקה אותי.

2) שהנקה משפרת משמעותית את המערכת החיסונית של התינוק.

בתור מישהי שבאופן קבוע חולה ונדבקת בכל דבר אפשרי (גם בקיץ) עשיתי אחד ועוד אחד וידעתי מה אני צריכה ורוצה לעשות.

כבר במהלך ההריון התחלתי להכין הכל. קניתי סינר הנקה, התמרחתי במשחת לנסינו כל ערב כחודש לפני הלידה, קראתי כל מאמר אפשרי באינטרנט, נפגשתי עם יועצת הנקה עוד בחודש שביעי ועקבתי אחרי כל אמא טרייה שהניקה לידי. 

הייתי מוכנה!

סינר הנקה - חובה!

כשפוצקי נולד, ישר היה חיבור וזה עבד מצוין...עד שהביאו לו בקבוק בלילה השני (רציתי לישון) ואז כבר רצה רק בקבוק. בזכותה של חברתי, שישבה איתי ואיתו לילה שלם, הוא חזר להנקה ואני נרגעתי. 
רק דבר אחד קצת הלחיץ אותי - הנקה בפומבי ואיך אנשים יגיבו.
אני מודה שבשבועות הראשונים כמעט ולא יצאתי לבד עם פוצקי מהבית בגלל זה. פחדתי שיראו אותי, שיעירו לי ושהסינר יזוז לי. אז התחלתי בצעדים קטנים. קודם כל, ביססתי את ההנקה. לקח בערך שבוע עד שגם אני וגם פוצקי הבנו איך זה עובד, ואז התחלתי לצאת כל פעם עם מישהו אחר שיעזור לי להחזיק את הסינר בזמן ההנקה, והעיקר, שיגרום לי להרגיש שאני לא לבד.
לאט לאט בניתי ביטחון והתחלתי לצאת איתו לבד, אבל אף פעם לא היה לי האומץ ממש לשבת איתו ולהניק לפני אנשים. תמיד זה היה בחדר ההנקה של שילב או באוטו. 

מניקה באוטו

לי היה את המזל שבאמת אף פעם לא העירו לי, אבל בטח כולנו שמענו את הסיפור של טל אייזנברג שהניקה את בנה וגורשה מבית הקפה (הסיפור המלא פה), ואני שמעתי לא מעט סיפורי אימה מחברות (כמו למשל חברה שישבה על ספסל בשדרות רוטשילד והניקה את ביתה הקטנה ומישהו מאחורה צעק לה "גועל נפש! אין לך בית?") וזה באמת גרם לי לחשוב...מאיפה זה בא? למה כשאנחנו רואים חתולות וכלבות שוכבות על הצד ומניקות את גוריהם אנחנו אומרים לעצמנו "יההה איזה מתוקים?" אבל כשאישה עושה את זה זה גועל נפש? 
יצאתי לחקור את העניין.
הדבר הראשון שישר שמתי לב אליו זה שברוב המקרים התגובות באות מגברים, הרבה פחות מנשים.
התיאוריה שלי היא שפשוט לא לימדו אותם אחרת. זו אשמתנו כנשים שכל השנים תמיד התחבאנו בזמן הנקה, שחס וחלילה לא נגרום לאי נוחות לסובבים סביבנו, וזו הטעות!
גיסתי, אשר ילדה כשלושה חודשים לפניי, הניקה בלי שום בעיה ליד כולם. ליד הבעל, ליד הילדים הגדולים שלהם, ליד כל מי שבא.
כשאני ילדתי, הם כולם כבר היו מורגלים, וכשברחתי לחדר להניק את פוצקי, אחי הגדול בא ואמר לי "מה את מסתתרת? זה לא כאילו את עושה משהו שלא ראינו כבר. יאללה בואי לסלון ושבי איתנו". 
תענוג!
ומה אחותי מניו יורק מספרת? ששם היא אפילו לא משתמשת בסינר, ושאף אחד בחיים לא יעיר לה על זה!
אז למה בארץ זה כזה טאבו?

לצערי, אני גם חושבת שזה משפיע על הרבה בנות בארץ שבוחרות לא להניק. בגלל הרגשת אי הנוחות הזאת שנותנים לנו אנשים, יותר קל ונוח לתת בקבוק מאשר ללכת לחפש פינה נסתרת כל הזמן. אבל, הרבה יותר כיף להתחבר עם תינוקך בהנקה מאשר עם בקבוק.

יותר כיף להתחבר ככה לתינוקך

למי שהחליטה כן להניק, אלו הם עצותיי:

1) תצטיידו בסינר/חיתול בד גדול. 
2) תהיו נחושות! אל תתנו לפרצופים, תגובות ואי נוחות למנוע מכן להניק.
3) תוודאו שהמשפחה, ובעיקר הבעל, תומכים בהחלטתכן. זה ייתן לכן הרבה ביטחון.

לסיכום, אם אתן עדיין מתלבטות, קצת חוששות או טיפה מרגישות לא בטוחות, אולי המשפט הבא, שאמרה לי השכנה שלי אחרי ארבעה חודשים של הנקה רצופה, יעזור לכן להחליט:

"נתת לו את המתנה הכי טובה שיכלת - מערכת חיסונית בריאה וחזקה"

ועל זה נאמר - אמן!

גם בים אפשר להניק

ואז להסתכל ביחד על השקיעה