איך ששנה עוברת

כל הזדמנות שיש - ישנים!

מי אמר שהריון זה "רק" תשעה חודשים???

פוצקי (השם האמיתי שמור במערכת), נולד לפני שלושה חודשים במשקל יפה של 4.308, בצרחות. ברגע ששמעתי אותו בוכה, התחלתי גם אני לבכות. 

 זה עד היום ככה. 

מכינים אותך המון לפני בואו של הקטן. אומרים לך לישון הרבה, לאגור כוחות, להגיד שלום לחיים הקודמים, לחופש שהיה. 

תאכלס, שום דבר לא יכול להכין אותך לשלב הזה. 

גם אומרים ששלושה חודשים ראשונים מאוד קשים להם כי הם רוצים לחזור לרחם. מי יכול להאשים אותם? רק יוצאים וכבר צריכים להתמודד עם קור, חום, בכי, רעשים שלא מכירים, גזים. הוו הוו הגזים! אבל בואו נודה באמת - לנו זה קשה יותר! (הם לפחות שוכחים. אנחנו לא).

ואת? את מוצאת את עצמך מנדנדת את הדלת של המקרר, מבקשת מהכלב שישמור שניה על הילד רק כדי שתוכלי לעשות רגע פיפי, חולמת על הימים שישנת יותר משעתיים בלילה, מנסה כל יום בלי הפסקה להכנס לסקיני שכבר מזמן לא עולה עלייך (אבל את לא מוותרת!), מסתכלת על הקטן כשהוא בוכה ומקטרת "מתי אבא שלך חוזר הבייתה?!?", ואז כשהוא סוף סוף חוזר ולוקח את הילד, את לוקחת לו את הילד בחזרה כי את יודעת שרק את יודעת איך להרגיע את הילד שלך.

ואז את מבינה - את אמא!

תשמור שנייה על הילד..

וזה מתי שאת מחייכת וחושבת לעצמך "בא לי עוד אחד!"

אבל לפני שנרוץ קדימה לילד הבא, נתענג לנו בעובדה שיש לנו עדיין רק אחד, יחיד ומיוחד, שממיס את ליבי בכל פעם שהוא נקרע מצחוק כשהוא רואה אותי.

לא לשכוח לחייך!