ישנה אשליה מסוימת לגבי הריון, שהרבה נשים שלא עברו הריון חיות בה.
אני יודעת כי גם אני חייתי באשליה הזאת.
זאת אשליה מאוד נחמדה על איך שכשאת בהריון פתאום הכל וורוד, והכל יותר קל, והכל כל כך נעים וכייפי ואת הכי בעננים שאפשר.האשליה הזאת נמשכת במקרה הטוב...כמה ימים.
זה מתחיל בעייפות המטורפת. את קמה לך יום שבת, כמו בכל שבוע, בהרגשה נפלאה שהיום תאפי עוגה, ואולי תצאי לטיול ארוך עם הבעל והכלבים, וכשתחזרו תכיני ארוחת ערב ענקית ותזמיני עוד זוג חברים לארוחה.
איזו עוגה ואיזה טיול, והארוחת ערב?? פיצה מהמקפיא בקושי!
את מתחילה לגלות שלא משנה כמה תרצי, את תבלי את ימי שבת בלישון ועוד קצת לישון, ובין לבין, בלנמנם על הספה.
זה ממשיך עם הבחילות, הרעב המטורף (מה, לא ידעת שאת בור ללא תחתית?), עצבנות קלה (שרק מתחזקת עם החודשים) וכן הלאה.
אה, ואלה רק ארבעת החודשים הראשונים.
איפשהו, בין כל הבלאגן הזה, את מנחמת את עצמך שעוד מעט זה יגמר ותתחיל התקופה היפה של ההריון, זאת שכולן מספרות לך עלייה.
אני בתחילת חודש שמיני ואני עדיין מחכה לתקופה הזאת.
וככה זה בחודש שמיני...וזה עוד יגדל!
אז נכון, היו לי ימים טובים, היו לי רגעים מאושרים, ואפילו הייתה תקופה קצרה שבה הרגשתי נפלא, אבל בסופו של דבר, כמו שאחותי תמיד אמרה (ועדיין אומרת) "בזמן הריון, את תורמת את הגוף שלך למדע. הוא כבר לא שלך"
וזאת האמת, וזה מה שהיה לי הכי קשה בהריון הזה. חוסר שליטה מוחלט בגוף שלי. אחרי שנים שבהם למדתי להקשיב לגוף שלי, לשלוט במצבי הרוח, להיות השולטת ולא הנשלטת. הכל נעלם כלא היה, ומצאתי את עצמי שוב ילדה בת 16 עם מצבי רוח מטופשים, זורקת מהחלון את כל המאכלים הבריאים והאורגנים שלי ומתמכרת לאט לאט לשוקולד ולג'אנק, בוכה על זה שהגוף שלי משתנה...ומה זה לעזאזל צרבת ולמה היא לא נעלמת כבר שלושה חודשים???
אז לפני שכל אשה יוצאת למסע הזה שנקרא "הריון", אני ממליצה ככה:
1) לקחת נשימה ארוכה כי זה הולך להיות מסע ארוך.
2) להצטייד בטישו ושוקולד טוב כי גם הבכי וגם ה"קרייבינג" הם בלתי נשלטים.
3) להצטייד בנעליים נוחות שילוו אותך ויעזרו לך עם הכאבי גב (אני אישית התאהבתי בקולקציה של קרוקס. לא, לא הקרוקס שלכל עם ישראל יש, אלא המגפיים שלהן לחורף ונעלי הסירה שלהן לקיץ)
4) ברזל! ברזל! ברזל! כי לפני שתדעי מה קורה איתך, רמת הברזל שלך תרד באופן משמעותי ואת תמצאי את עצמך לא מסוגלת לעמוד על הרגליים יותר משלוש דקות. אז כבר על ההתחלה תתחילי לקחת כדורי ברזל.
5) הכי חשוב - למצוא את החברות הטובות (והכלבלב) שייתמכו ויבינו (כי בואו נודע בזה...הבעלים לעולם לא יבינו!).
הכלבלב התומך
הקרוקס שהצילו לי את הגב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה