בחודש דצמבר החלטתי לקחת מיני חופשה מהבלוג לכמה שבועות. למה? פשוט מאוד - אחותי ומשפחתה הגיעו לבקר מניו יורק, וזו תמיד סיבה למסיבה.
 |
| חופש! |
אין ספק שהתקופות שאחותי נמצאת איתי בארץ הן התקופות הכי כייפיות, הכי עמוסות אבל גם הכי מעניינות שיש. רוב הימים מתחילים מבלי לדעת היכן הם יסתיימו ולאן יובילו אותנו רחובות תל אביב.
כשהמשפחה כאן, פתאום אני מתחילה לגלות מקומות חדשים שלא ידעתי שקיימים בכלל בעיר הזאת. נכון, אני לא בדיוק אובייקטיבית כשזה מגיע לתל אביב. ונכון, עזבנו את תל אביב לטובת השקט של מושב, אבל מה לעשות, הגעתי מרחובות העיר מנהטן הישר לרחובות תל אביב, ושתיהן תמיד יהיו לי כמו הבית החם שתמיד אני חוזרת אליו ברגעים של קושי (עיר אחת במרחק של חצי שעה נסיעה והשנייה במרחק של חצי יום טיסה... בקטנה).
מה שהכי כיף בתל אביב זה לטייל בה, וכאשר המשפחה באה לבקר מניו יורק, את האוטו משאירים בחניה ומתחילים להשתמש ברגליים. אומנם ישנה אחלה תחבורה ציבורית בעיר, אבל כשמתחילים ללכת ברגל, ברחובות הקטנים והגדולים, ורואים את הבניינים העתיקים, את הבניינים המשופצים ואת האנשים המעניינים, אני לא יכולה שלא להרגיש שלווה, רוגע ושאני נמצאת בבית.
הימים שלנו לרוב התחילו בבית הקפה "התחתית" שנמצא ברחוב לינקולן. אנחנו נהנינו מארוחות בוקר וקפה משובח, בזמן שהאחיינית שלי נהנתה בלשחק עם הבובות וללכת לבקר ב"סין" (שזה בעצם משרדי "מקורות" שנמצאים בצמוד לבית הקפה). לילדה יש כל כך הרבה דמיון, שהייתה מסוגלת לספר סיפורים שלמים על איפה היא הייתה (בסין, דה!), מה היא ראתה (קופים, דה!) ועם מי הייתה (לרוב עם אבא שלה). כל זה מבלי לצאת בכלל מתל אביב. מדהים! באחת הפעמים, היא לקחה אותי איתה "לסין" וכשעברנו ליד כמה עציצים ואמרתי לה שאנחנו בג'ונגל, היא השיבה בהתלהבות מרובה "כן!!!!!".
הדמיון והתמימות קסמו לי כל פעם מחדש.
 |
| דמיון ותמימות |
אבל בטיול הזה היה משהו שונה מכל הפעמים הקודמות. הפעם אני הייתי אמא, ואחותי אמא לשניים. בהחלט סיבה למסיבה!
בן דודו של פוצקי נולד בדיוק חודש אחריו, ונדהמנו לראות עד כמה הם דומים אחד לשני. פוצקי, שתמיד שמח לפגוש חברים חדשים, ישר התנפל עליו, לקח לו את המוצץ, משך לו בשיער (ככה הוא מראה חיבה), ולא הפסיק לצחוק מאושר. בן דודו, לעומת זאת, לא היה מבסוט מהסיפור הזה שמושכים לו בשיער וגונבים לו את המוצץ...אבל עדיין היה מהופנט מהיצור הזה ששוכב לידו ומושיט לו ידיים.
אבל כמו כל דבר, גם דצמבר בסופו של דבר נגמר, ינואר הגיע והמשפחה חזרה לניו יורק. לתל אביב כמעט ולא הגעתי מאז, אבל אל דאגה, עיר יקרה, הרגליים והאוזניות מוכנות לצעדה, והרכבת אלייך היא רק 5 דקות נסיעה מהבית.
נתראה בקרוב!
 |
| בוקר טוב. מתחילים את היום! |
 |
| מגלים את תל אביב מחדש |
נראה אם תצליחו לנחש...פוצקי או לא פוצקי?
 |
| ברכבת בדרך לבקר אותנו במושב |
 |
| פוצקי? |
 |
| הבנים שלנו דומים. אנחנו? נראה לי קצת פחות |
 |
| כל הבנות ביחד |
 |
| קשה כל היום לעשות כיף בתל אביב |
*כל התמונות צולמו על ידי גיסי הכישרוני*
תיקון... סידני לא סין :)
השבמחקמרגש! איזה תמונות...
לא לא...זה היה סין.
מחקוהתמונות אכן משהו משהו, של גיסי הנפלא!